ב'' ה

"מערכת החינוך בישראל"  - פרופ' עמי וולנסקי

 מאמרו של  פרופ'  וולנסקי  "מערכת החינוך בישראל"  סוקר את הבעיות והאתגרים  שחלו במערכת החינוך  החל  מהחינוך  הקדם יסודי וכלה  בחינוך . החל מהגן ועד להשכלה הגבןהה. חוק "חינוך חובה"  או ליתר דיוק "חוק   לימוד חינם"  בישראל קיים  משנת 1948 עם קום המדינה.    הסיבות  שהביאו להחלת חוק חינוך חובה   מגיל חמש    היו כי  ככל  שיקדים  הילד את חינוכו  כן גדלים סיכויי הצלחתו  בשלבי החינוך המאוחרים.אתייחס לשלב  החינוך הקדם יסודי ולפרסומים אודות רפורמת החינוך בגנים תשע''ג. 

כמעט  שלושה עשורים חלפו מאז חקיקת חוק חינוך חובה חינם מגיל שלוש , ומה השתנה שהביא ליישום החוק דווקה בימים אלה?    המחאה החברתית שקמה  לאחרונה בעקבות יוקר המחייה   איימה  ככל הנראה  על כסאות הפוליטיקאים.   בממשלה החליטו  להקדים תרופה למכה ולהקים  במהירות  וועדה שתמצא פתרונות ליוקר המחיה ותוזיל או תצמצם את עלויות המשפחה. אחד  הפתרונות היה בדמות "חינוך חינם לילדי  הגנים בגילאים שלוש ארבע"  

ועדת טרכטנברג שהוקמה  החליטה במיידית לקדם חוק (שכבר חוקק בעבר) וליישם אותו  במפתיע כבר בפתיחת שנת הלימודים  תשע''ג.   ואני שואלת   האם המדינה ערוכה לקלוט  את כל ילדי גיל שלוש ארבע  ללא היערכות מתאימה ? האם פסק הזמן  שנותר עד ספטמבר יספיק להתארגנות וקליטה  נאותה של הילדים? מי תהיינה הגננות שתקלוטנה  את הילדים ? ומתי תספיק המדינה להכשיר אותם? האם  יש מספיק מבנים תקניים לגנים? מה יהיה מספר הילדים בכל גן? האם   הדחיפות   והפזיזות בחקיקה וביישום החוק   משמעו   - כישלון  בטוח?  לדעתי  קיימת בעיה בעצם העובדה שאין הפרדה בין  המערכת הפוליטית לבין  מערכת החינוך וגלגלי הבחירות למפלגות  ולכנסת מכתיבים לעיתים את פעוילות  משרד החינוך.  חוק חינוך חינם   מגיל שלוש היא מצד אחד  רפורמה מבורכת שיכולה להביא לדור חדש שווה חינוך וזכויות מגיל צעיר. היא רפורמה שיכולה לעזור להרבה הורים לצאת לשוק העבודה ולהעלות את רמת החיים. אך מן הצד השני אם תיעשה הרפורמה מתוך לחץ חברתי  ללא בחינת כל ההשלכות  היא עלולה להיות עוד רפורמה שלא הצליחה להמריא ולהשיג את היעד שהציבה לעצמה.



ב''ה

חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי:  גלובליזציה לוקליזציה והתאמה אישי./יין צ'אנג צ'נג

 במסגרת קורס סוגיות  במדיניות החינוך קראנו את מאמרו של פרופ' עמי וולנסקי  העוסק בנושא  בתי ספר בניהול עצמי . רבות דובר בנושא רפורמות  בחינוך   שקמות ומתחלפות  , רפורמות ששאיפתן להשיג אפקטיביות חינוכית  לפיתוח   בית הספר  תוך התמודדות עם אתגרי המאה העשרים ואחת .  בית ספר בניהול עצמי הוא  אחת המגמות  האחרונות הבין לאומיות לרפורמת החינוך שמטרתן להתמודד עם אתגרי המאה הנוכחית. רפורמה זו  מדגישה את  הביזור ברמת בית הספר ומטרתה העצמת סמכויות מנהל בית  הספר והגדלת המרחב הניהולי  הפדגוגי והתקציבי בתחומים רבים. בניהול העצמי  מנהל בית הספר קובע  את תכנית העבודה הבית ספרית  והיעדים,  יש לו  גמישות תקציבית להשתמש בתקציב על מנת  לשפר ולקדם את ההישגים הפדגוגיים ולקבל החלטות  על סוגי הפעילויות שיתקיימו בבית  ספרו.  לדעתו של   פרופ' עמי וולנסקי לבית ספר בניהול עצמי צריך  להיות חזון  חדש ששם לו למטרה לסייע לשינוי פרדיגמה בחינוך לקבוע פרדיגמת חינוך חדשה ושיטות חינוך חדשות  לדורות הבאים זאת בעקבות  השינויים המתרחשים במאה הנוכחית , הגלובליזציה  בתחומים רבים  בתחום הטכנולוגיה  בתחום הכלכלה החברה תרבות החינוך  ועוד, העולם מרושת  ומקושר באינטרנט  והפך להיות  כפר גלובאלי.    מאמרו  של פרופ'  מציג חזון חדש שיוסיף תמיכה  לבית ספר בניהול עצמי  המתמודד עם  אתגרי האלף החדש וזאת על ידי מעבר מפרדיגמה מסורתית בעלת זיקה למקום לפרדיגמה משולשת חדשה בה המורים התלמידים ובתי הספר נחשבים גלובליים מותאמים למקום  ומותאמים אישית . בקראת המאמר ובכתיבת טקסט זה  נדמה לי שאני סורקת את מסלול עבודתי בחינוך.  בתחילת דרכי  בהוראה  מורים לימדו  בשיטה המסורתית  והיו   מקור  הידע והחינוך הבלעדי,  מורים לימדו לפי דפוסים סטנדרטים קבועים  ובאמצעות ספרים וחומרים מאוד מוגבלים שהוכתבו על משרד החינוך, חומרי לימוד לא השתנו שנים רבות . למורים היו הזדמנויות   מעטות להיעזר בעמיתים למקצוע מבתי ספר שונים או מחוזות שונים וללמוד זה מזה. במהלך השנים חוותי את השינוי במערכת החינוך, השתלמתי   וחוויתי יחד עם מורים אחרים את כניסת  המחשב והאינטרנט לבתי הספר, למדנו בצעדים איטיים  להשתמש במחשב במרכז פסגה, התהליך היה מאוד איטי מלווה בהרבה תקלות טכניות  ניתוקי אינטרנט ועוד. והיום- אני מלמדת בבית ספר ברפורמת הניהול העצמי.  בית ספרי  מרושת ברמה גלובלית  המזמן מגוון חוויות למידה  לתלמיד  ומספק עושר הזדמנויות למורים  לגיוון הוראתם ולשיפור איכות ההוראה והלמידה ושיתוף  ותמיכה ברמה מקומית ועולמית. למנהל בית הספר סל משאבים בהם הוא משתמש  על פי שיקול בהתאם לצרכים  ולהחלטות צוות הניהול.   אני רואה בחיוב את המעבר לניהול העצמי , מנהל  בניהול עצמי  בעל   כישורים המתאימים יכול להשתמש במכלול התקציבים בבית ספרו  בצורה אפקטיבית ולתעל את  תשומות בית ספרו  לתחומים המתאימים ולאוכלוסיית בית הספר. ליזום  ולקדם יוזמות חינוכיות  להאציל תפקידים על צוות בית הספר  . למעשה תפקידו של המנהל  ברפורמת הניהול העצמי משתנה  בדיוק כמו שהתפיסה החינוכית  השתנתה  בהתאם לשינויים ולרוח תקופה .

מערכת החינוך מאין ולאן?

מספר תובנות מקורס "החינוך במאה העשרים ואחת" שמועבר  על ידי פרופ' דוד חן. הקורס נפתח בדיון   מהי הבעיה  של מערכת החינוך?  מערכת החינוך הציבה לעצמה שלוש מטרות עיקריות: הכנת הלומד לחיים בחברה דמוקרטית ,הקניית השכלה ושיויון הזדמנויות.  
לדבריו של פרופ' דוד חן  הבעיה של מערכת החינוך -שהיא אינה עומדת במטרות שהציבה לעצמה.   אחת המטרות המוצהרות היא הקניית השכלה  אולם יותר מחצי מהתלמידים  בוגרי כיתה י''ב  ( 54%) מסיימים לימודים ואינם  זכאים לתעודת בגרות. התלמידים אינם מגיעים למטרה שסומנה על ידי  מערכת החינוך. וכן קיים פער גדול בהישגים בין חלקי האולוסייה -דבר המעיד על חוסר שיוויון.   וזו  לדבריו בעיה. תעודת בגרות  הינה  הסימפטום לבעיה .  ונשאלת השאלה  מהן הסיבות לכישלון?
 מהן הסיבות  לכך שהמטרה לא הושגה?  אחת הסיבות נעוצה  בעובדה  שאנו חיים במאה העשרים ואחת  ולמערכת החינוך עדיין  אין מסגרת תיאורטית לחינוך,  עדיין  אין בסיס מדעי איך צריך ללמד את הילדים?
מי משפיע  עליהם  יותר  או פחות ובאיזה שיטות צריך לנקוט   במערכת?   במערכת נוקטים  נוקטים בשיטות פדגוגיות  שמבוססות על ניסיון.  ( כמו למשל הויכוח איך ובאיזו שיטה ללמד קריאה שהתשובה לכך אינה מבוססת על ידע תיאורטי או מדעי .) סיבה נוספת נעוצה בעובדה  שלמערכת החינוך שלנו אין   מערכת מחקר ופיתוח.  כלומר המערכת  לא לומדת  מייצרת, ומפיקה לקחים  מהנסיון   ועל בסיס הידע היא  מחליטה על  המשך הצעדים.   למערכת  אין בקרה עצמית.   בארצנו  יש בתי ספר ניסיוניים רבים  אך אף אחד לא  מתעניין  במחקר , ולא  משתמש   בידע  המצטבר של בתי הספר הנסיוניים. וזה בגלל שמערכת החינוך אינה ארגון  לומד  . גם הרפורמות שצצות  ונופלות חדשות לבקרים ( ולאחרונה הרפורמה של חוק חינוך חובה מגיל שלוש )הן דוגמה לכך שהמערכת שלנו לא לומדת ולא מפיקה לקחים.
מה  הסיבות לכך? מדוע  אין מבינים נכון את המערכת?  מספר סיבות לכך.  תפיסה מכאני סטית של האדם, המדיניות היא שהתלמידים הם כחומר ביד היוצר ,  על פי התפיסה המכניסטית  הילד ניתן "לעיצוב"  ומורה הוא בעל היכולת לכך. סיבה נוספת , התעלמות מהשונות , התעלמות מהעובדה שבני אדם שונים.  יש כמה סוגי שונות: שונות  בין אישית, שונות חברתית  ושונות תרבותית. מערכת החינוך רואה ושואפת שכל הילשים יהיו זהים  וקבעה סטנדרטים  להישגים לימודיים. בעצם  אין דבר כזה סטנדרטים  בין אנשים.  כל אדם הוא עולם שונה. גם תאומים  זהים שנולדים שונים זה מזה מושפעים אחרת מהסביבה.
 סיבה שלישית,  התעלמות מהתורשה, מחקרים  במדע הוכיחו  שיש לתורשה , לגנים, השפעה  על דמות הילד. כשמונים אחוז  מההשפעה על דמות הילד  מגיעה  מהתורשה  לעומת  כעשרים אחוז  השפעה של הסביבה על הילד.  הילד לא בא לעולם כלוח חלק הוא מגיח לעולם עם מטען תורשתי בעל השפעה. 
 סיבה רביעית , התעלמות מהבסיס הביולוגי  של ההתנהגות.
מה אם כן צריך לעשות?  לפרופ' דוד חן מספר פתרונות. הראשון -לעשות  סדר בידע שלנו על טבע האדם., לבדוק מה חלקה של התורשה/ סביבה על החינוך. השנייה -לעבור מתפיסת עולם מכאני סטית לתפיסת  עולם הומאנית . תפיסת עולם הומאנית שבבסיסה לאדם  לפרט,לילד יש  יכולת חשיבה אוטנומית. יש   יכולת קבלת החלטות אישית  כל פרט הוא עולם ומלואו.  פתרון נוסף הוא להתייחס לשונות האנושית.  פרופ' דוד חן אומר "חייבים למצוא דרכים איך לפתח  את השונות  בין התלמידים. ולא להציב את ביטול השונות כיעד  במערכת החינוך כי לא ניתן לעשות זאת.  השונות  זה  בבסיס הטבע. וזה הבסיס לעושר במין האנושי" .
והפתרון ? לדבריו ניתן   ואפשר בעידן המאה עשרים ואחת  לבנות תכנית לימודים אישי  לכל תלמיד ואין סיבה   שתהייה תכנית לימודים אחת  לכולם . באמצעות הטכנולוגיה  ניתן כיום ליישם זאת. 
 הטכנולוגיה מאפשרת  בניית תכנית לימודים מותאמת  לכל פרט ופרט.  במילים אחרות הוראה יחידנית. דרך  הוראה שמתייחסת לצרכים של כל פרט ופרט.  המשמעות המעשית היא  שמשרד החינוך יבנה  פרופיל של הלומד   וממנו יגזור את תכנית הלימודים אישית לכל תלמיד ותלמיד .  ובנוסף חיזוק  הקשר האנושי, האישי , של נמורה עם הלומד, חיזוק  קשר פנים מול פנים  חשוב ומשמעותי  והטכנולוגיה איננה יכולה  להחליף את המורה.  על המורה  להשקיע בחוזקות הילד ולא בחולשותיו.  אם כן מה מערכת נכונה צריכה לעשות ואיך לבנות אותה?  והאם  במדינה  שנתח גדול מתקציבה  הולך על בטחון וממשלה שמתחלפת כל 3-4 שנים,( שר חינוך שמתחלף כל 2-4  שנים)  אפשר להקים  מערכת חינוך שמקיימת תהליך למידה בקרה וצמיחה? נושא זה נדון רבות   ולדעתי  כל עוד לא יפרידו בין  החינוך לפוליטיקה  יהייה קשה להשיג תוצאות ארוכות טווח בתחום החינוך ורפורמות ימשיכו לעלות על שולחן הדיונים בכל ממשלה מחדש. מצפה בכליון  עיניים לשיעור הבא  כדי  לשמוע אילו רעיונות  ופתרונות ריאלים יועלו ע''י פרופ' דוד חן  לשדרוג מערכת החינוך שלנו  וזאת לאור העובדה שבשבוע שעבר הוקרן בטלויזיה סרטון על מערכת החינוך בפינלנד ושם צפיתי במספר רעיונות מעשיים שמיושמים בחינוך בפנלנד והוכחו כבעלי השפעה חיובית על  החינוך ועל הישגי הלומדים .
גאולה

 גאולה

ב''ה

הדיאלקטיקה שבין ביזור למרכוז במערכת החינוך- פרופ' עמי וולנסקי

  .

מאמרו של פרופ' עמי וולנסקי  סוקר את  המתחים בין מגמת המרכוז של מערכת החינוך ובין המגמות לביזורה. ומתאר את המאבקים  בין שלושת  השותפים : משרד החינוך, הרשויות המקומיות ובתי הספר מאז קום המדינה.

 ניהול  מערכת החינוך בראשית הקמת המדינה  היה   בלעדי  בידי  המדינה.  משרד החינוך קבע את המדיניות  ואת היסודות הערכיים של  מערכת החינוך שהם  שיווין מערכת החינוך כלומר חינוך ציבורי שווה לכל לומד , חינוך לכל  כלומר חוק חינוך חובה לכל  ילד  והקניית המורשת הלאומית, התרבותית  והחברתית. 

 יישום מדיניות של  ערכים בסיסיים הקטין את מעמדן של  שני השותפות האחרות- הרשויות המקומיות ומוסדות החינוך  ומאז ועד היום קיים המתח בין הכוחות הצנטרפיטלים( משרד החינוך )  המנסים לשמר את מעמדם הריכוזי  לבין הכוחות  הצנטריפוגלים   (הרשויות המקומיות ובתי הספר) המנסים להתנגד לריכוז הסמכויות בידי המדינה.  אביא דוגמאות אחדות  הממחישות את המתח בין  סמכויות המשרד לסמכות  הצלע השלישית - בתי הספר.    כאשר בוטלו הזרמים  השונים   שהיו קיימים   מאז  קום המדינה, כמו  למשל  הזרם "המזרחי"  וזרם "אגודת ישראל"  ונקבעו  בחוק מטרות חינוך  משותפות לכל הזרמים  ניתנה  בכך  למעשה לשר החינוך הכוח  והסמכות לקבוע את תכנית הלימודים  המשותפת והאחידה לכל המוסדות  החינוכיים הרשמיים . חוק זה  הגדיר את תפקידם של  נציגי מוסדות הפיקוח וצמצם  את סמכויות מנהלי מוסדות החינוך. חוק זה  הדגיש את העצמת הסמכויות  שנתנו למפקחים  למול הסמכות הפסיבית שנתנה לאנשי השטח , המנהלים  שאחראים על חינוך הילדים   ועל המוסד החינוכי.

 דוגמה נוספת כאשר בשנת 1973  הוחלט  והוגדר מחדש   תפקיד המפקח בייעוץ  ופיקוח פדגוגי  ולא  במנהל  צצו הרעיונות הראשונים  לאוטונומיה המוסדית. מנהלי בתי הספר נקראו  להקים צוותי ניהול בבית ספרם  בצעד זה קטנה תלות המוסד החינוכי  במרכז.  וגדלו  סמכויות המנהלים.  למנהלים  הורחבו הסמכויות  בקביעת תכניות הלימודים, מקצועות ההוראה, תכניות החינוך הטיפוח  ועוד.

  ועוד,  בשנת 1984 ניתנה לבתי הספר האוטונומיה ,על כך  כתב זבולון המר, שר החינוך דאז   "האוטונומיה הפדגוגית, חיונית ליוזמה ולמקוריות פדגוגית"  האוטונומיה אומנם הרחיבה את הסמכות  והאחריות שנתנה  למוסד ולעומד בראשותו המנהל,  אך  לא צמצמה את סמכויות המרכז והמפקחים . בהעדר צמצום סמכויות המשרד ונציגיו ,וללא תקציבים  מתאימים  בעצם  לא אופשר  ביטוי ליוזמה ולמקריות פדגוגית  כפי שנכתב אז.

בשנת 1992 מונתה וועדה שהמליצה על ביזור סמכויות  למוסדות החינוך באמצעות מעבר בתי ספר לניהול עצמי. לפי תפיסה זו בית הספר, כלומר מנהל וצוות המוסד החינוכי  אחראים להשגת היעדים הפדגוגיים  של משרד החינוך אחראים על המשאבים העומדים לרשות בית הספר  ולהישגי הלומדים .   היום רוב בתי הספר נמצאים בניהול עצמי אך  ידיו של המנהל קבולות  וכל ביצוע של יוזמה חינוכית חייב לעבור אישור של המפקח ובעצם סמכויותיו עקרות(ענבר 1987).  

בתי הספר אומנם נמצאים בניהול עצמי ויש עליהם אחריות  על הישגי הלומדים, אך  מדיניות  הפיקוח  באמצעות סטנדרטים  מונעת בעצם ממנהלים להצמיח יוזמות חדשות.  בעבודתי הקודמת ציינתי כי  במחקרים  שנעשו בעקבות מדיניות  הסטנדרטיזציה  נמצא כי מדניות זו השיגה בדיוק    את ההפך ממשאלת ליבם של הוגי האוטונומיה , את  ההיפך מהתפיסה  ששאפה להעצים את כוחם של בתי הספר  ומקצוע ההוראה .  סטנדרטים מונעים מבתי ספר להיות אוטונומיים הם מקבעים את היצירתיות  ובמקום לעסוק בחינוך  המנהל והמורים עסוקים כל הזמן  בהכנות  למבחני הסטנדרטים , בצפייה ממבחן למבחן. זו לא אוטונומיה.  נראה כי משפט הסיום במאמרו של פרופ' עמי וולנסקי " המתח בין שני הקטבים ובין שתי הגישות יוסיף להניע את המטוטלת על ציר הביזור והמרכוז ויעסיק את מערכת החינוך גם ביובל השני של מדינת ישראל"  אכן  משקף את המציאות . גם בימים אלה קיימות הצהרות על מדיניות  ניהול בתי ספר, על אוטונומיה  של ביתי הספר ומצד שני הכתבה של סטנדרטים,  מבחני הישגים ועוד ע''י המשרד.  לדעתי  אי אפשר להגיע  למצב של ביזור מוחלט או מרכוז מוחלט של מערכת החינוך.  צריך  להחליט   מה לבזר ובפני מי ומה לא.  וכן  צריך ולבדוק ולבקר החלטות אלה  בהתאם לצרכי החברה ולתקופה.

ב''ה

חשיפת יתר – הקץ לתמימות.

"חשיפת יתר" כתבה שהתפרסמה השבוע  באותיות של קידוש לבנה, בעמודים הראשונים בעיתון ידיעות אחרונות .  הכתבה  התפרסמה בעקבות חשיפת תמונות אינטימיות של מאות  נשים לרשת  באמצעות תכנת פיקאסה בפורום "ישראליות בעירום" באתר הקהילה דצ'ו.

לכאורה , נראה כי הגולשים זכו בתכנת חינם מבית  גוגל.  פיקאסה זו תכנה ידידותית לניהול  עריכה ושיתוף תמונות ברשת. תכנה חינמית  העוזרת למצוא לארגן לערוך ולתקן תמונות בקלי קלות. התכנה סורקת את כל התמונות שיש במחשב ומעלה אותם  לתכנה . אך אליה וקוץ בה.

  כפי שהדגשתי זו תכנה ברשת לשיתוף תמונות . המצולמות שתמונותיהן  במצבים אינטמיים הופצו ברשת ונגלו לעיני כל לא השכילו לקרוא נכון את ההוראות ולא הגדירו נכון בשלב ההרשמה הראושנית  את רמת הפרטיות בשימוש בתכנה.  פיקאסה  מאפשרת  למשתמש  להחליט אילו תמונות  מהמחשב  ברצונו להעביר לאלבום הרשת  הדיגיטאלי, האם התמונות יהיו חשופות לכולם ולחלופין   מי יוכל לצפות באותן תמונות באמצעות  הרשאה מיוחדת.

קריאת הוראות  והאותיות הקטנות , בימנו, בעידן המאה העשרים ואחת,  היא  מיומנות שאסור לדלג עליה בייחוד כאשר מדובר על שימוש בתכנות במרחב האינטרנטי.  ברשת קיימות  הרבה תכנות  שאנו משתמשים בהם ביום יום  וחלה חובה בסיסית  לכל אדם המשתמש  בהם להיות מעודכן בכל האופציות הקיימות בהם  ולגלות אחריות  בטרם  ישתמש בהם.  בייחוד באתרים או תכנות  שיש בהם שיתוף  תמונות  ומידע אישי .

 אי קריאת הוראות בצורה יסודית לפני השימוש  בתכנות עלול לגרום למצבים לא נעימים כמו ,חשיפה ברשת, אבדן או שיבוש נתונים  ועוד.   אמירות כמו   "לא ידעתי" " לא אמרו לי"  "לא ראיתי"   לא עוזרים  למשתמש שמעד  ואפילו  במערכת החינוך תלמידים נדרשים   לגלות אחריות להשלים  משימות ומטלות  ולא  לתרץ  את אי ביצועם  באותם אמירות שהזכרתי.

אי ידיעה, חוסר אחריות , ובורות  במרחב האינטרנטי  יכולים  לעלות למשתמש בפגיעה בשמו הטוב, ובפרטיות  שלו, וכשמדובר בילדים הנרשמים לאתרים ולרשתות חברתיות  תחת הסוואה של מבוגר על מנת ולהיות מנויים באותם  האתרים או הרשתות  הסכנה כפולה ומכופלת. כמחנכים וכבוגרים עלינו  לגלות אחריות כלפי  הילדים הצעירים שאינם מודעים  לסכנות במרחב זה .

למעוניינים , מצאתי ברשת אתר אמין  שבו ניתן לקבל הסבר מקיף על השימוש בתכנת  בפיקאסה ,  אתר של  אוניברסיטת חיפה – אגף המחשוב.

 

ב''ה

חקר התורשה- הינדוס גנים!

מדהים, תזמון או צירוף מקרים ?   נושא מעניין ומרתק אותי במיוחד נלמד השבוע  בקורס  "מדעי החינוך  במאה ה-21 " בהנחיית  פרופ' דויד חן.  במפגש  דיברנו על אחד ההישגים הגדולים של  המאה שלנו - "חקר התורשה"   בשבת  קראתי בעתון ידיעות אחרונות במוסף " 7 ימים"  את כתבתו של דודי גולדמן  " פלישת החיידקים המשובטים" ולפני דקות מספר  שודרה בטלויזיה ב"ערוץ  10" כתבה ראשונה מתוך - 4 כתבות  "איך יראה העתיד שלנו".  המשותף בתכנים של שלושת הפרסומים הוא  היכולת הטכנולוגית של האדם בגילוי הגנום האנושי, בהינדוס גנים של יצורים חיים  ובחשיבה על הרווחים ( והסכנות? ) לטווח הארוך שיכולים לצמוח  לאנושות מהמידע החדש בתחומי  התוכן השונים  בחיינו- ברפואה, בחקלאות,  במדע  ובחינוך.

 כתבתו של דודי גולדמן  מדברת על פריצת הדרך בתחום הינדוס גנים בבעלי חיים במטרה להשתמש בהם  לתועלת האדם. דוגמה להצלחה  מזערית ראשונית בתחום זה היא  הינדוס יתוש  הידוע כמעביר מחלת קדחת הדנגי. ביתוש זה  השתילו גן קטלני הגורם למות היתוש  לפני שהוא מגיע לבגרות .  היתושים  שהונדסו שוחררו  סמוך לאיים הקריביים  ולאחר תקופה  דגמו החוקרים  את  היתושים בסביבת  האיים הקריביים ומצאו  כי בחלק ניכר מהיתושים בסביבה היה הגן המהונדס בתוכם . משמעות הדבר  היא שהגן נקלט יפה והועבר בתורשה לדורות הבאים אצל  היתושים. זהו פרומו של העתיד שעבר בהצלחה.  יש כוונה  בעתיד להנדס גם חרקים  שיעזרו  למשל  למנוע התפשטות של מזיקים בחקלאות, יחסלו מחלות שונות  הקוטלות בני אדם . ניצול חיידקים מהונדסים בתחום  הרפואה יעזור לטפל במחלות בתוך גוף האדם.  הכוונה  להנדס  חיידקים ושהאדם יבלע אותם כמו  שהוא בולע כדורים והחיידקים  יטפלו במחלות שבגופו ,מחלןת  כמו  סכרת נעורים  מחלת  הסרטן ועוד.  דוגמה נוספת , חיידקים שהונדסו   אפשר  יהיה  לפזרם   בעתיד  מעל שדה מוקשים  ובמגע עם המוקשים הם יזרחו וכך יהיה אפשר לדעת על מיקום המוקשים.  המטרה בעתיד  ליצור בנק גנומי של יצורים חיים  שישמש מדענים לפיתוחים שונים. כלומר הקמת מפעל לייצור אבני הבניין של הדי-אן-איי כדי שאלו ישמשו בסיס לייצור עתידי של חומרים. ענף חדש זה נקרא "תעשיית חיים" או BIOFAB .  דר'  קרייג ונטר, מי שנחשב ל"סטיב ג'ובס של הביולוגיה הגנומית " עובד על מיפוי  כל הגנום שעל כדור הארץ ומתכוון לתכנת מחדש אורגניזמים קיימים.  וכך הוא מצהיר " השאיפה שלנו פשוטה: אנחנו רוצים לבצע תכנות מחדש של אבני הבניין שלנו"

בקורס "מדעי החינוך במאה ה-21"  למדנו  על אודות אחד  ההישגים הגדולים  של המאה  הזו - "חקר התורשה",  בחקר זה נעשה מאמץ למפות את כל הגנים שבאדם ואכן  בשנת 2003 הושלם   פענוח הגנום האנושי- הקוד הגנטי. מהו הקוד הגנטי ?   הקוד הגנטי בנוי מ- DNA . ה- DNA  בנוי מיחידה  הנקראת  "גן".   הגן הינו יחידה  מוגדרת של DNA, הכוללת כמה מאות בסיסים שהם המרכיבים של הקוד הגנטי.  מספר הגנים שנמצאו  בגנום האנושי -  25000 בקירו. ה- DNA ארוז בתאים  בכרומוזומים.

 האדם הוא תוצר של שני הוריו.  כל צאצא של האדם  מקבל צירוף שונה של כרומוזומים המכילים את הגנים משני הוריו.  מצב זה יוצר אנשים שונים בהתנהגותם ובאופיים. שוני זה יוצר עושר וגוון חברתי.  מערכת החינוך של היום  מאמצת את מדיניות הסטנדרטים,  פועלת מתוך כוונה  לשנות את טבע האדם  ומנסה ליצור דמיון בין הלומדים   בכך שהיא מעבירה  למורים סטנדרטי ביצוע אחידים , מחקרים שנעשו בתחום  חקר התורשה מצביעים על כך  כי  הילד אינו בא לעולם לוח חלק  וכי  השונות של בני אדם היא כלל של הטבע.( צאצא מקבל 50% מהגנים מאימו ו50% מהגנים מאביו ) אנשי חינוך מדברים על סטנדרטים ושמים למטרה לצמצם את השונות  בין התלמידים דבר הנוגד את הטבע. מחקרים שנעשו עד כה  בתחום זה , הוכיחו שלא ניתן ולא הצליחו עד כה  לשנות את השונות . פרופ' דוד חן מסכם ואומר אל לנו  כאנשי חינוך להשיג דמיון בין ילדים  עלינו להשיג שוויון תנאים ולא דמיון בין ילדים.  צריך להכיל ולקבל את השונות כי זה מבטיח עושר חברתי. ועוד  הוא מוסיף - מסקנה חשובה  ממחקרים שנעשו ,  חלק ניכר מהיכולות של התלמידים, האינטליגנציה  יכולות קוגנטיביות  והישגיהם מועברים בתורשה מההורים לילדים מכאן נובע  שהתנהגות אינטליגנציה ויכולות הילדים מועברים בתורשה ומושפעים מהתורשה  כלומר לגורם התורשתי יש  הפעהנכבדת ( 50%  -  80%) על הישגי התלמידים. אי לכך לא ניתן ליצור דמיון בין התלמידים.

כתבת הטלויזיה   הראשונה מתוך  סדרה של -4 כתבות  ששודרה היום מתארת כיצד יראה העולם שלנו , מהם הפיתוחים בתחום הטכנולוגיה שעשויים להשפיע על מהלך חיינו בתחום החקלאות המזון האנרגיה ועוד. הכתבה מביאה דוגמה לכך שבעתיד יהיה אפשר לייצר סטקים תוצרת מעבדה ובכך גם להפסיק את שחיטת הפרות. ( בזה פותחים דיון נוסף לגבי כשרות  הבשר, כיוון שאין  בסטייק המהונדס תהליך שחיטה ) וזאת בזכות ההנדסה הגנטית.   פשוט גידול  בשר במבחנה באמצעות חיידקים מהונדסים כמו  גם תכנון תינוק  לפי דרישת הורים , למשל תינוק גבוה ג'נג'י בעל עיניים בצבע תכול  ועוד.

בעיקרון העתיד כבר כאן, חיפשתי ומצאתי בגיליון "ידיעות אחרונות" שפירסם את  חתן פרס נובל לכימיה -פרופ' דן שכטמן, שמות  מפתחים נוספים הראויים לפרסי הערכה על פועלם. אכן  גם בארצינו יש  חלוצים בתחום  הביוטכנולוגיה.  החוקר הישראלי דר' עידו בצלת תכנן ננו-רובוט שמסוגל לשוטט בגופינו . דר' עידו סינתז רצף של  די-אין-איי והינדס את הרצף כך שתתקבל הצורה המדוייקת שהוא חפץ בה .

ואני שואלת כיצד  תושפע איכות  החיים של כולנו כתוצאה מפענוח הגנום האנושי ומיפוי הגנים של כל היצורים החיים ? מה ההשלכות של הפיתוחים בתחום הביוטכנולוגיה על איכות חיינו בעתיד? כיצד זה יתבטא בתחום החינוך הרפואה החקלאות ועוד?

האם קיימות סכנות  שאורבות לנו בפינה  בצד היתרונות? אני מאמינה  שעוד יהיו  מחקרים ופיתוחים מדהימים בתחום זה אך אני חוששת מכל התערבות בטבע ופגיעה באיזון הטבעי . כל פגיעה עלולה להיות הרסנית ובלתי ניתנת לשיחזור. ניתן לראות דוגמאות  לכך בזעיר אנפין, דוגמאות להתערבות האדם בטבע ואת ההשלכות הסביבתיות כתוצאה מכך כמו למשל ההתערבות של האדם באגם ויקטוריה הידוע , או  דוגמה בולטת אחרת - פיתוח האטום שפותח מתוך כוונה  לתועלת האנושות  ובסופו של דבר הפך לנשק המאיים ביותר של זמננו.   בביולוגיה הסינתטית גלום פוטנציאל הרסני  שעלול לחזור אילנו כבומרנג . כל נושא השכפולים הוא אליה וקוץ בה. מצד אחד מיפוי הגנום מסייע  בתחום הרפואה בפתרון בעיות בריאות  ומצד שני יש מי שמנסה לנצל ידע זה לרעה, למשל לשכפול דגמים מסויימים באנושות  והדבר מזכיר לי סרט שראיתי בילדותי שבו היטלר שכפל את עצמו ובקש להיות הגזע היחיד עלי אדמות.

פרופ'  אשל בן יעקוב הדגיש "צריך לפתח תורת מוסר שתלווה את הפיתוח ולא רק  תסחף אחריו. בכלל צריך להיזהר מהיבריס , חטא הגאווה היתרה . ופרופ' דוד חן מדגיש בהרצאותיו "אל לנו  למחוק את השוני כי השונות היא הכלל של הטבע והיא המקור לעושר התרבותי והחברתי"

 D.N.A

במופלא ממך,חקור(אלברט איינשטיין) 

ב''ה

עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה-פרופ' עמי וולנסקי

   The Rise and the Price of the Standards Movementמאמרו של פרופ' עמי  וולנסקי 

"עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה"   מנתח את  מדיניות הסטנדרטיזציה  בחינוך ובוחן את   מגוון הכוחות אשר השפיעו על תנועת הסטנדרטים  בעיקר בארצות הברית באנגליה ולאחר מכן גם בישראל ומציג את המחלוקות  בהקשר לסטנדרטים.

מדיניות הסטנדרטים, מדיניות המדידה והביצועים,  נולדה  בשנות השמונים ומאז עברו יותר משלושה  עשורים , למדיניות זו קמו מתנגדים רבים  ולמרות זאת בפתחה של שנת 2012  עדיין  מערכות החינוך בארץ ובעולם  פועלות על פי מתווה מדיניות הסטנדרטיזציה. הרעיון מאחורי מדיניות זו הוא לקדם אחריות של המורה על הישגי תלמידיו. ולצורך כך אומצו  בחינות להערכת אפקטיביות ההוראה והלמידה.   בקורס  "מדעי החינוך במאה העשרים ואחת "  נחשפנו למחקרים שגילו כי השפעת המורה או הסביבה על יכולות הלומד הינה בין 30% ל-50%  ואילו  בין 50% ל-70% מההתנהגויות והיכולות של הלומד  מוכתבות  ונשלטות  על ידי  התורשה . ילדים אינם נולדים שווים ביכולותיהם  ואינם נולדים  טאבולה ראסה  אזי כיצד אפשר להטיל אחריות על מורה על הישגי הלומד וכיצד  אפשר להגיע להישגים שווים בין הלומדים? האם מרחב ההשפעה של המורה על יכולות התלמיד אינו מוגבל? ובהקשר לכך מה ההשלכות של הסטנדרטים  על השונות בין התלמידים?

המתנגדים לסטנדרטיזציה  טוענים כי  קיימים מספר  גורמים המשפיעים על  הבניית הידע אצל הלומד ומדיניות  הסטנדרטים אינה  לוקחת  זאת בחשבון כמו  למשל   גורם   התרבות,  חברות מהגרים   תורשה ועוד. פרופ' דוד חן  מרצה בקורס "מדעי החינוך במאה העשרים ואחת" במרכז ללימודים אקדמיים  מבקר קשות  את מדיניות  הסטנדרטים וטוען כי היא מתעלמת מהשונות בין התלמידים ומההשפעה המכרעת של התורשה על יכולותיהם.  סטנדרטיזציה, הוא אומר, עומדת בסתירה גמורה לטיפוח הפרט.

במחקרים  שנעשו בעקבות המדיניות  נמצא כי מדניות זו השיגה בדיוק את ההיפך מחזון  מערכת החינוך, את   ההיפך מהתפיסה  ששאפה להעצים את כוחם של בתי הספר  ומקצוע ההוראה . עוד גילו המחקרים כי שלושה עשורים מאז תחילת מדיניות הסטנדרטיזציה ואין שיפור בהישגי הלומדים. נהפוכו היא גרמה לירידה במוטיבציה בקרב הלומדים  והעובדים( המורים), חווית וחדוות הלמידה  וההוראה נעלמו  והמורה עובד מתוך כורח ולא מתוך אמונה ויצירתיות.  סטנדרטים מונעים מבתי ספר להיות אוטונומיים הם מקבעים את היצירתיות של המורה ובמקום לעסוק בחינוך  המנהל והמורים עסוקים כל הזמן  בהכנות  למבחני הסטנדרטיים , זה בא  על חשבון הוראה של תחומי דעת שאינם בבסיס מקצועות הליבה. מבחני המיצב מבחני  הבגרות  ואחרים  הופכים  מאמצעי למטרה.

 טיילור  אבי תורת  הניהול המדעי , סבר כי כל פעולה  צריכה להימדד.  לדבריו , כל מה שניתן למדידה ניתן גם לשליטה.  האומנם?  החוקר  מורגן שעקב אחר תוצאות  הניהול המדעי מצא  שבמדיניות  הניהול המדעי שכביכול  הכול נמדד ולכן  גם נשלט אין התייחסות לצרכי העובדים, בניתוח המאמר הקודם   ציינתי שהצלחת  רפורמות במערכת החינוך תלויה בין היתר גם בעובדים.  מערכת חינוך שלא לוקחת בחשבון את צרכי  העובדים סופה כי תתקל  בהתנגדות   בחוסר  מוטיבציה ולכישלון . וזה מחבר אותי למה שקורה היום,  במערכת החינוך  יש תכניות יש  יעדים מדידים  יש יעדי ביצוע , אך האם זה מוביל לחינוך איכותי?  המורים מקבלים כל שנה מסמך ובו  דרישות והישגים מצופים, ובכל שנה נוספים עוד ועוד בחינות פנים בית ספריות( מבחני המנהל), מבחנים ארציים( מיצב, בגרות) ומבחנים בינלאומיים ( פיזה..) והם נדרשים להתאים את התכניות לסטנדרטים  ולעמוד בדרישות המשרד, ההצלחה במבחנים הינה כחרב פיפיות למורים לתלמידים ולמערכת החינוך . האם אי שם במשרדים  בחנו מה  ההשלכות של מירוץ  זה אחר הסטנדרטים, על המורים? על התלמידים ומערכת החינוך בכלל?  האם התחרותיות וההישגים הם  שיובילו לעולם טוב יותר? איכותי יותר? כולי תקווה כי יינתן המרחב והזמן ללמידה משמעותית , למידה חווייתית, לפיתוח הסקרנות ולהעצמת הלומדים על פי כישוריהם יכולותיהם וכישרונותיהם  של הלומדים תוך ראיית הילד במרכז ולא כפס ייצור בבית חרושת הרואה רק את הסטנדרטים  לנגד עיניו.

 פרופ' עמי וולנסקי מסכם את מאמרו ומציין  כי עיקר הביקורת של המתנגדים היא לדרך שבה  הסטנטרטיזציה  יושמה. באופן בה יושמה היא העמיסה יתר על המידה על המורים וכן גרמה לירידה  במוטיבציה בקרב הלומדים. החברה עדיין מחפשת  את האמצעי היעיל לשיפור. אירגונים רבים העוסקים בתחום החינוך  ממשיכים לבדוק ולחקור את הנושא.